<h1>פירוש הראב"ד על שבועות</h1>
<h2>דף יד:</h2>
בן בבל שעלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום מקדש. שלא ידע את (את) מקומו, ועכשיו כשנכנס למקדש נעלם ממנו (מקום) [מקדש] לגמרי, שלא י[ו]דע שהיה מקדש בעולם כלל.
מהו. פי' מי הוי ידיעה [ידיעתו] שהיה (לו) מקדש בעולם, או לא.
לא מחייב על העלם (הקדש) [מקדש]. פי' עד שיהא זכור למקדש.
לרבי דבעי ידיעה בתחלה, וס"ל ידיעת בית רבו שמה ידיעה (ומהכא) [ומונעלם] נפקא ליה ידיעה, ומחייב על העלם מקדש דנפקא ליה [ד' ע"ב] מונעלם [ויקרא ה'] [יתירא], ואמר(י') ידיעת בית רבו שמה ידיעה.
כיון דידע דאיכא מקדש בעולם ידיעה הוא. והוי כידיעה בתחלה, וכשנעלם לו מקדש עכשיו ונודע לו אחר זמן, (הוי) ידיעה בתחלה ונעלם בנתים וידיעה בסוף קרינ' ביה.
או דילמא כיון דנעלם ממנו מקום מקדש תחלה לא הוי כידיעה בתחלה.
העלמה היא. ולא מהני בה ידיעת בית רבו, דכי מהני לרבי ידיעת בית רבו ה"מ כשידע מקום מקדש, ואע"פ שלא נודע לו מקום מקדש לאחר שנטמא, מהני ידיעת בית רבו ומיחייב, דומיא דגופו שהוא יודע שאם נטמא אסור ליכנס למקדש, ואע"פ שנעלמה ממנו עכשיו, ידיעת בית רבו (שמא) [שמה] ידיעה, אבל כשנעלם הימנו מקום מקדש לא מהני ליה ידיעת בית רבו, (שמא ידיעה אבל כשנעלם ממנו) משום דלא הוי דומיא דגופיה, כיון שלא ידע מעולם איזהו מקום מקדש, ואפילו נכנס לשם לא היה יודע שהוא [מ]טמא, לפי שלא ידע מקום מקדש מעולם, ואמטול הכי לא מהני ליה ידיעת בית רבו.
<h2>דף טז:</h2>
איכא דמתני לה אסיפא או ששהה כדי השתחואה מכלל דהשתחואה בעייא שהיה. ממשנה יתירא קא דייקי' דמכדי תנא ליה בהשתחואה דאפי' בהשתחואה (שיראה) [שנראה] דעוסק בעבודתו חייב, וכ"ש שהייה בלא השתחואה דחייב, וא"כ ל"ל (למתנה) [למיתנא] או ששהה כדי השתחואה, אלא לאו שמע מינה דכולה מתני' בהשתחואה קא מיירי, רישא בהשתחואה (שבפנים) [שלפנים] וסופא בהשתחואה (שבחוץ) [שלחוץ], דדייקי' ממשנה יתירא דאיכא בהשתחואה דצריך שהייה, ואיזו [זו] השתחואה (שבחוץ) [שלחוץ] והכי קתני לה מתני' והשתחוה, פי' בפנים, או ששהה בהשתחואה בחוץ כדי השתחואה שבפנים חייב, והשתחואה שבפנים כריעה היא על ברכים, וכשמחזיר את פניו לצאת לחוץ (ש)הוא כדי השתחואה פישוט ידים ורגלים, וליכא [בינייהו] מידי למאן דמתני לה ארישא ולמאן דמתני לה אסופא, דודאי למאן דמתני לה ארישא הכי פרישנא לה למתני', אלא משום דבסופא חזינן ממשנה יתירה, ומשום הכי אמר איכא דמתני לה אסופא.
איזו היא השתחואה שיש בה שהיה. פי' ב[ה]שתחואה שבחוץ קא מיירי.
<h2>דף יז.</h2>
טמא עצמו במזיד. שנתכוון להוציא השרץ ולפנותו מהמקום, אבל לא היה יודע שבמקדש היה עומד, שנעלם ממנו מקום מקדש.
נזיר בקבר. כגון שנפתח קבר מתחתיו. (ש)צריך שהיה. פי' שהיה גדולה כזאת, או לא.
לא נתנה ארוכה לדחות אצלו. פשיט לו (ב)[כ]שמעתיה [ד]אפילו עקב בצד גודל, דס"ל דוקא גמירי.
<h2>דף יז:</h2>
וחייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה. לרבותא נקט נדה, שאעפ"י שיש בה עשה (ותהא) [ותהי] נדתה עליו [ויקרא ט"ו] כדלקמן [י"ח ע"ב], אפ"ה חייב, דסד"א הואיל וכתב [ויקרא ד'] אשר לא תעשנה, לא יהיו בי"ד חייבים פר בהוראה [אלא] על לא תעשה גרידא, להכי נקט נדה אע"פ שיש בה עשה, וכולה כדאיתא בתורת כהנים [ויקרא דיבורא דחובה פרש' א' ה"ו]. והאי דנקט עשה היה משמש עם הטהורה, איידי דסליק מונטמא בעזרה שהוא באונס, נקט ליה האי שהוא באונס.
<h2>דף יח.</h2>
ובתלמיד חכם לזו. פי' על סמוך לוסתה, ואין תלמיד חכם על הפרישה. ועל הכניסה חייב דשוגג הוא דסומך הוא על עצמו לבעול קודם שתראה, ולא הוי מזיד אע"פ שהוא יודע שאסור לבעול סמוך לוסתה, ומשום הכי חייב קרבן על הכניסה דא"א שלא היה משמש עם הטמאה משעת ההרגש עד שאמרה לו נטמאתי, ונמצא בשעת הפרישה שהוא אסור. ואכל שני זיתי חלב בהעלם אחד [לא הוי], דהא כי אמרה לו נטמאתי בודאי יודע על עצמו שפשע כששימש עמה סמוך לוסתה, ולא היל"ל (ד)סבורני יכול לבעול, והוי שוגג נמי על הפרישה, דהא אינו יודע שיציאתו הנאה לו כביאתו, אבל בעם הארץ אע"פ שאמרה לו נטמאתי לא מחזיק נפשיה אלא כאנוס, ולגבי דידיה אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא.
מאי לאו בסמוך לוסתה ואכניסה. ש"מ דאכניסה חייב, ולא הוי שוגג קרוב למזיד, אע"פ שהיה יודע שצריך לפרוש מאשתו סמוך לוסתה, דכיון דטעי (א)כסבור יכולני לבעול שוגג קרינן ביה, ומשום [הכי] מחייב הכא אכניסה אע"פ שלא אמרה לו נטמאתי, ואמרי' בודאי דהאי דם שנמצא על העד שלו בשעת תשמיש הואי, משום דפירש קודם שמת ובאותה שעה כיון שנמצא על שלו בודאי משמע עם הנדה היה, ולא מחייב נמי אפרישה דהא לא אמרה לו נטמאתי, ושני זיתי חלב בהעלם אחד הוא, אבל אם לא פירש עד שמת לא אמרינן בכי הא דמייתי קרבן, דשמא בסוף ב[י]אה הוה, ולא מייתי אלא אשם תלוי אחד.
לעולם אימא לך בשלא סמוך לוסתה ואפרישה. כגון שאמרה לו נטמאתי ופירש מיד, אבל בסמוך לוסתה ואכניסה לא מחייב, דלא הוי שוגג גמור אלא שוגג קרוב למזיד הוא, (כגון) [כיון] שהיה יודע שצריך לפרוש ממנה סמוך לוסתה, דפטור לגמרי על הכניסה ומחייב על הפרישה.
ציית מאי דקאמר לך רבך, רבא, שהוא מחייב על הכניסה.
דתניא זו היא מצות עשה שבנדה שחייבי' עליה. פי' העשה (ותהא) [ותהי] נדתה עליו [ויקרא ט"ו] דאפרישה קאי.
ואם איתא דעל הכניסה חייב מצות לא תעשה ועשה היא. פי' הכי הוי ליה למתנא, דעיקר החיוב כשבי"ד מביאין פר בהוראה על לא תעשה הוא, ואי זהו לא תעשה דכניסה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב [ויקרא י"ח], ולא [חשיב] הכא עשה דכניסה ולא תעשה דפרישה לפי שאין מפורשים.
מצינו ארוכה וקצרה בנדה. ואנן במקדש תנן, ואם איתא דבנדה איכא נמי ארוכה וקצרה כיוצא בו, הוי ליה למיתנא כיוצא בו מצות עשה שבנדה שחייבים עליה, אלא שמע מינה מדלא קתני [כיוצא] בו (ש"מ) אלמא לא משכחת ביה קצרה וארוכה משום דמשמש במת עריות פטור. ולא היא, דהתם במקדש קצרה מיקרי.
